יום שלישי, 1 בנובמבר 2016

ליל בלי ברדרי

כמו בשנתיים החולפות, גם השנה תיכננו להגיע לשוק הפשפשים הגדול ביותר באירופה - הברדרי בליל.

הזמנו מלון וטיסה מבעוד מועד, והיה לנו ברור לחלוטין שאנחנו נהיה שם.
כמו עוד 2 מיליון מבקרים מכל העולם ☺.

אבל, תוכניות לחוד ומציאות לגמרי לחוד...

בשל החשש מפיגועי טרור המוניים, הברדרי בוטל כחודש לפני המועד המתוכנן.
במחשבה הגיונית וקרה, הביטול היה מובן לנו לגמרי. בהרגשה בלב? התבאסנו קשות...
מי שלא חווה את חווית הברדרי אף פעם יתקשה להבין למה התבאסנו, אבל מרשה לעצמי לומר שהבאסה הייתה מוצדקת לחלוטין.

מכיוון שמטרת הנסיעה הייתה הברדרי נטו, ניסינו לבטל את הטיסה וגם את המלון, אך נענינו בלאו מוחלט. אין גמישות, ולא מעניין שהביטול לא נבע מרצוננו.

כשראינו שאין ברירה אלא לנסוע (נשמע מצחיק, אבל כשאתה מתכונן למשהו אחד ופתאום הוא מתבטל, אז אין סיבה לכל המסביב...), החלטנו שאנו חופרים וחורשים כל פיסת מידע לגבי מה שאפשר לעשות באיזור צפון צרפת בתאריכים שנקבעו.

לאט לאט גיבשנו לנו מסלול נסיעה נחמד שכלל שווקי פשפשים מקומיים בערים אחרות, כפיצוי על הברדרי שלא התקיים.

נחתנו ביום שישי בבריסל, בלגיה.

התחלנו את הטיול במוזיאון הצעצועים בעיר מכלן (Mechelen) שנמצאת לא רחוק מבריסל.

המוזיאון נמצא בבניין בעל 3 קומות ובכולן יש צעצועים מתקופות שונות, המסודרים לפי נושאים. בובות, דובים, לגו ומשחקי הרכבה, דמויות מסיפורים וצעצועים מתרבויות שונות.
מה אגיד ומה אומר? מרהיב!! אחד המוזיאונים היפים שהייתי בהם! הילדה שבי התעוררה לחיים, מתפעלת מכל מוצג המזכיר את הילדות שלה...

היו שם בתי בובות ענקיים עם אבזור וריהוט מיניאטורי מעלף, היו שם בובות עתיקות ומרהיבות, צעצועי פח משגעים ועוד מיליון דברים אחרים שקצרה היריעה מלתארם כאן...
אם מגיעים לבלגיה, המוזיאון בהחלט שווה ביקור, עם ילדים או בלעדיהם.
כתובת המוזיאון - Nekkers Poelstraat 21Mechelen







ממכלן יצאנו לכיוון גנט (Ghent), עיר חביבה הנמצאת במרחק של כחצי שעת נסיעה מבריסל. מזג האוויר היה קצת מעונן, אך העיר הייתה הומה ושוקקת חיים.

איבדנו עצמנו בסמטאות היפות ולאורך הגדה, עד שכמעט לא היינו בטוחים היכן השארנו את הרכב, אבל היה כיף לגמרי!

יש בעיר שלל חנויות לכל דבר שתחפשו, ויש בוטיקים לשוקולד, מומלצים במיוחד לחובבי השוקולד שבינינו ☺.

הבתים כל כך ציוריים ויפים...


מגנט יצאנו לכיוון צרפת, כדי להגיע למלון בליל.

בשבת בבוקר, חזרנו לבלגיה. יצאנו לטייל בברוז' (Bruges). היה יום שמשי ונאה, היה מצברוח משובח, כל שחסר היה זו עיר חביבה לטייל בה, וברוז' בהחלט ענתה על הציפיות!


בכיכר המרכזית של העיר התקיים, כמו בכל שבת בבוקר, שוק איכרים תוסס, והיה בו אוכל מוכן שווה ללקיחה הביתה או לאכילה בפיקניק מאולתר, אחד הטובים שפגשנו בטיולינו עד כה, והעיר עצמה הייתה ססגונית ונעימה.

מהכיכר המרכזית הלכנו ברגל עד שהגענו לגדת התעלה, ושם התגלה לנו שוק פשפשים מקומי לאורך השדרה שלצד התעלה, אך הפריטים שם לא היו לטעמנו, והמעט שכן, נמכר במחירים מופקעים.

לפי המיקום, המחירים ומספר התיירים שגודשים את העיר, זה לגמרי נראה כמו שוק פשפשים לתיירים בלבד...



כשעשינו הכנה לקראת יום ראשון שיבוא עלינו לטובה וחקרנו את כל אתרי שווקי הפשפשים המקומיים בבלגיה, ראינו שרוב השווקים הללו פתוחים בכל יום ראשון מהשעה 4:00 לפנות בוקר ועד לשעה 13:00 בצהריים.

היה לנו ברור שבארבע לפנות בוקר לא נצא לשוק, לאף שוק, אבל החלטנו בכל זאת להשכים קום ביום ראשון בבוקר ולצאת בשעה 6:00 בכדי שנוכל להספיק שני שווקים לפחות בטווח השעות שהיה לנו, שניהם בבלגיה, כאשר נקודת המוצא שלנו היא בצרפת.

השוק הראשון היה שוק Brocante Les Bastions.
השוק נמצא כ-17 ק"מ מליל וכתובתו היא Boulevard Walter de Marvis 22  בעיר טורנאי (Tournai).

חייבת לומר שזו הפעם הראשונה שיצאנו בשעה כל כך מוקדמת לשוק פשפשים, והחוויה היתה מדהימה! היה בוקר גשום וחשוך, לא היתה כמעט נפש חיה ברחובות, והמלון היה שרוי עדיין בתרדמת לילה כשעזבנו...

בכביש המהיר היינו לגמרי לבד. אנחנו, הגשם וההתרגשות שבציפייה.

כשהגענו לשוק, עדיין בחסות החשיכה, ראינו שהוא מתקיים ברחבה ענקית, אך מספר הסוחרים בה היה מועט. ככשאלנו אותם מדוע השוק ריק באופן יחסי, הם אמרו שזה בגלל הגשם.

זה כמובן לא מנע מאיתנו למצוא דברים יפים ולצרף אותם לאוספים שלנו ☺.

קר, רטוב, ובעיקר ריק בגלל הגשם...

השוק הבא היה שוק ווטרלו המפורסם שהיה במרחק של כשעה נסיעה מהשוק הראשון. יצאנו לכיוונו בשעה שבע, כשבלגיה רק התחילה להתעורר, והגענו בשמונה, לשוק מלא בכל טוב למרות הגשם שירד.

Waterloo Flea Market

שוק ווטרלו מתקיים ברחבה הענקית של הקארפור - הסופרמרקט המקומי בעיר. הוא מסודר שורות שורות, ויש בו מציאות שוות.

בקצהו, סמוך לכניסה לסופר מרקט, יש שירותים ובית קפה-מסעדה, מתאים בהחלט לאחר שיטוט ביום קר ורטוב.

ברגע שסיימנו את הקניות בשוק, והיינו כפסע מהכניסה בחזרה לרכב, גשם זלעפות החל ניתך, וכל מה שנותר לנו היה לברך את מזלנו הטוב ולרחם על הסוחרים החשופים לחסדי השמיים...

כתובת השוק היא - Chaussée de Charleroi 579, 1410 Waterloo, Belgium




כשסיימנו את מסע שווקי הפשפשים בשעת הצהריים, או כך לפחות חשבנו, יצאנו לכיוון העיר נאמור (Namur), שנחשבת לעיר הכניסה לחבל הארדנים בבלגיה, ובה מצודה יפה, כשהמטרה היתה טיפוס לראש המצודה לתצפית על הנוף (עם הרכב, כן? לא, שלא תחשבו שהייתי עולה את זה ברגל, חלילה...).

הגענו. עלינו. עצרנו לתצפית.

חייבת לומר שהנוף היה מרהיב, אבל אני ראיתי רק דבר אחד...

ראיתי רחוב שלם ובו דוכנים! היה לי ברור שיש בו שוק/יריד/פסטיבל/ משהו שאני חייבת להיות בו!!!

מצליחים לראות את מה שאני ראיתי???

אז ירדנו מהמצודה ונסענו לפי החוש, ודי מהר הגענו לאיזור התחום בו אין כניסה לכלי רכב. החנינו ונכנסנו רגלית, ואז אנו  מגלים, לשמחתי הרבה כמובן, שמדובר ביריד ברדרי מקומי עם הכל מכל וכל...

אושר! קוראים לזה אושר!

כמובן שגם שם מצאתי מציאות שוות, כי איך אפשר שלא... ☺

וגשם. מבול מטורף. בדיוק שנייה אחרי שנכנסנו לבית קפה... בדיוק כמו שהיה בשוק ווטרלו...

האמת היא, שמה שהיה משמח בכל העניין הייתה העובדה שזה לא היה מתוכנן, ומבחינתי, אלו הן ההפתעות הכי שוות בטיולים.

מנאמור המשכנו לדינאנט (Dinant), עיר שהכניסה אליה עוברת דרך שני סלעים מרשימים (אבל את הפרטים האלה תמצאו במדריכי הטיולים...), וגם שם חיכתה לנו הפתעה... עוד ברדרי מקומי!! אחחחחחחחח.... כשזה בא, זה לגמרי בא ☺.

אחרי יום כזה, לא צריך יותר כלום בערך...

אבל היה עוד יום שלם לטיול, ולכן את היום הבא העברנו בטיולים ובקניות של דברים קצת יותר מודרניים, עבורנו ועבור הבית, ודאגנו לנצל עד תום את משקל הכבודה המותר בטיסה.

אה, כמעט שכחתי... היה גם ירוק בטיול הזה... יניב רצה קצת ירוק...

ד"ר גוגל עזר לי, והגשתי לו ירוק. 50 גוונים של ירוק!

לא כל הירוק מתוק הוא... תמונה ירוקה בחסות גוגל

אבל זה לא הספיק. יניב רצה טבע, ואני נאלצתי להתפשר ולהיגרר אחריו לאורך המסלול ב - Parc de furfooz שנמצא ממש ליד העיר דינאנט.


זהו מסלול הליכה מעגלי בן כ-4.5 קילומטרים, בתוך יער, בו הולכים בעליות ובמורדות של צלע הר, עד שמגיעים לגדת הנהר, ואז שוב עולים (או נגררים...) בחזרה.

וזה נמשך.... ונמשך... ונמשך...

כתובת הפארק - Rue du camp Romain 79, Dinant

בסוף גם זה הסתיים ☺.

זהו! תם ונשלם עוד טיול מהנה!

חייבת לציין שלמרות הבאסה שליוותה את היציאה לטיול הזה, חזרנו ממנו בתחושה אחרת לגמרי, ובהבנה שגם טיולים ללא הגדרה מראש של יעד ותוכנית יכולים להיות מושלמים.

החלטנו שנעשה זאת שוב.

לגמרי! מי פנוי באל על?

יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

אנגליה - פוסט שלישי ואחרון


לקראת סופו של הטיול, בתום כעשרה ימים בחבל האגמים באנגליה, התחלנו בנסיעה לכיוון לונדון.
היות ומדובר היה בנסיעה ארוכה, החלטנו לחלק אותה ליומיים, עם עצירה ללילה בברמינגהם.

אין לי יותר מדי מה לומר על ברמינגהם, כי היא היתה רק תחנת מנוחה בדרך ולא יותר מכך, ומבאסת אותי העובדה שתוך כדי כתיבת הפוסט קיבלנו חיוב של 100 פאונד על 21 דקות חניה בחניית סופרמרקט בעיר בשל אי תשלום דמי החניה.

מה שממש מבאס בכל הסיפור הזה הוא העובדה שאפילו לא כולנו יצאנו מהרכב. זו הייתה עצירה לכמה דקות על מנת לקנות משהו בבית המרקחת הסמוך, ועצרנו בכוונה בחניה של סופרמרקט כדי לא להפריע לתנועה ברחוב...

ואנחנו, א-נ-ח-נ-ו ששילמנו חניה בכל מקום, אפילו בחניונים שמבוססים על אמון, בהם אף אחד לא יודע אם שילמת או לא, מקבלים את החיוב הזה בלי יכולת לערער אפילו כי הוא שולם אוטומטית על ידי חברת ההשכרה...

לא ידענו שצריך לשלם על חניה בחניון של סופרמרקט בערים הגדולות!!!

מציעה לכם לשים לב כשאתם נכנסים לרחבת חניה של סופרמרקט בעיר גדולה לבדוק היטב או לשאול - האם החניה בתשלום או לא...

לפני שנמשיך בדרך, אני חייבת לעצור ולחזור רגע לקסוויק (Keswick), עיר ממש נחמדה שנמצאת בחבל האגמים.

מעבר לטיול בעיר עצמה, יש בה פארק ענק עם אגם מקסים, בו אפשר להשתכשך במים ולהתיידד עם הברווזים, אם זה עושה לכם את זה... הילדים יהיו מאושרים, זה בטוח...

אם יוצא לכם להגיע לאגם ביום שמשי, אז בכלל תענוג, רק להביא מחצלת ולעשות שם פיקניק או סתם להעביר זמן מנוחה בכיף.

יש שם מסלולי מיני גולף שניתן לשחק בהם תמורת תשלום, ובכלל האווירה שם ממש ממש נעימה. עיר מומלצת מבחינתנו.



CAR BOOTS

אחחחחחחחחחחח.... אחד הדברים החביבים עלי ביותר...
לו הייתי אזרחית בריטית מן המניין, הייתי יוצאת לאחד כזה בכל סופ"ש. זהו מנהג בריטי משובח בעיני שיש בו גם כיף, בפשפוש ובחיפוש, וגם הקטנה של תרבות הצריכה על ידי גלגול הפריטים הלאה לבית חדש.

כמעט בכל עיר קטנה באנגליה תמצאו Car boot שמתקיים בימי ראשון בשעות הבוקר. זה יכול להיות ברחבת הכנסייה המקומית, בחצר בית ספר, או במגרשי כדורגל ענקיים כאשר מדובר בעיר גדולה.
שלטים על ה-Car boot הקרוב תמצאו בכל מקום, לא ממש צריך להתאמץ לחפש אותם...

ומה עושים ב - Car boot?
אה, פשוט, מעמיסים על הרכב את כל הדברים שאין לכם עוד צורך בהם, ומעמידים אותם למכירה במחיר סמלי. ככה, בתוך הרכב אפילו.... אם ממש משקיעים, אז אפשר להביא גם שולחן להעמיד ליד הרכב.
ויש שם הכל מכל וכל - בגדים, נעליים, צעצועים, פריטים לבית, מכשירי חשמל, והמון מציאות שוות, גם פריטי וינטאג' נדירים!
והכי כיף, זו האווירה! זה פשוט כיף!



יצא לנו להיות בכמה מקומות בהם נערכו מכירות Car boot, והחוויה כולה הוגדרה כמהנה, כולל עבור הילדים, שמצאו גם הם מציאות לעצמם.

המלצה לבילוי משפחתי 2 ב - 1 -

למי שרוצה ללכת למכירת Car boot ענקית ועל הדרך גם למצוא בילוי כייפי לילדים, אני ממליצה על מקום שנקרא Chislehurst שנמצא כחצי שעה נסיעה מלונדון ובו יש פארק גדול שנקרא Flamingo park Sports&Leisure.

שם, ברחבת דשא גדולה מתקיימת מדי יום ראשון מכירת Car boot ע-נ-ק-י-ת.
ביציאה ממנה, על אותו הכביש, במרחק ממש קטן, ישנו פארק מיני גולף משובח ומטופח שאפשר להעביר בו שעות משחק מהנות יותר, גם לילדים וגם להורים.

הכניסה לשניהם היא מכביש A20, שנקרא גם Sidcup Rd או Sidcup bypass.

פארק המיני גולף נקרא  Dino golf, ולחיצה על השם תביא אתכם לאתר, קישור ששווה לשמור,  בעיקר לצרכי מפת התמצאות והגעה למקום.


לונדון -
אז כמו שאמרתי בפוסט הראשון, אנגליה היא לא לונדון!
לונדון היתה אכזבת הטיול, מבחינתנו לפחות. 
היא היתה המונית, עמוסה, רועשת, חמה ומלוכלכת, ובעיקר מיותרת...
אחרי שחיים עשרה ימים באיזור האגמים, להגיע למה שאנחנו הגענו, היה הרבה יותר מאכזבה.
אולי כי מדובר בחודש יולי, אולי סתם נפלנו על יום רע, אולי פשוט סתם, אבל השעות בלונדון היו בלתי נסבלות.

התורים לכל מקום ולכל אתר היו מעבר למטורפים (שעתיים פלוס...), החום היה בלתי נסבל ונטול מזגנים, והתנועה פקוקה ברמות שאפילו דואר ישראל עוקף אותה בקלילות...
אז לונדון בהחלט לא חיכתה לנו, והאמת היא, שגם אנחנו לא נחכה לה יותר בביקורנו הבאים באנגליה.
יש הרבה (מאוד) מה לעשות באנגליה מבלי להגיע ללונדון.

שוק פורטובלו (Portobello road market) -
לחובבי העתיקות שבינינו זה נראה בלתי אפשרי כמעט להגיע ללונדון ולא לבדוק את שוק פורטובלו. השוק נמצא בשכונת נוטינג היל, ומתקיים לאורך כל רחוב פורטובלו, ומכאן נגזר בעצם שמו.

בשוק פורטובלו יש הכל מכל וכל: בגדים, מזון, דוכני שמאטע, דוכני עתיקות ופריטים מיוחדים, והמון חנויות קבועות לממכר עתיקות ופריטי וינטאג'. השוק המלא מתקיים בשבתות, בהן הרחוב כולו סגור לתנועת כלי רכב, ובמשך יתר ימי השבוע פועלות בו רק החנויות הקבועות, ללא הדוכנים.

שאסכם במילה אחת? מיותר!

בשלוש מילים? היה ממש מיותר... (אבל אם לא היינו הולכים, אז לא הייתי יודעת את זה, אז אולי זה קצת בעייתי לומר את זה...).

אני בטוחה שעכשיו אתם פוערים זוג עיניים משתאות מול המסך, ובטוחים שלא קראתם טוב, אבל אני יכולה לומר בביטחון מלא שהראייה שלכם בסדר גמור, וקראתם בדיוק מה שכתבתי, ועכשיו גם אסביר למה אני חושבת שהביקור בפורטבלו היה מיותר...

הייתי כבר בשוק אחד או שניים בחיי, כך שיש לי בהחלט למה להשוות, את פורטובלו, וזו הסיבה שאני מרשה לעצמי לומר בפה מלא שהשוק הזה ממש מיותר, גם לאוהבי הפשפשים והעתיקות.

נתחיל מהסוף - הכל שם יקר ברמות מחרידות, לא פרופורציונלי לכלום שאני מכירה, וגם לא לרמות הגיוניות של מחיר מול תמורה, גם אם היא מה שמוגדר "וינטאג' מעלף", ונתקלתי בכמה כאלה בחיי...

שנית, השוק עמוס להזיה, אולי כי מדובר בחודש יולי, ואולי גם לא, אבל זה גורם לכך שגם כאשר רוצים לראות או למשש משהו, זה בלתי אפשרי להגיע אליו...

כשאני הולכת לשוק פשפשים, אני רוצה להנות מהחוויה כולה ולא רק ממציאת מציאות. מי שאוהב את זה, כמוני, יודע שיש משהו בשיטוט עצמו בשווקים האלה, בעיקר כשהוא נעשה בשלווה וברוגע...

כשזה נעשה בחום בלתי נסבל, עם מיליון איש מסביב והמולה מטורפת ברקע, אין שום ערך לחוויה, גם אם מציאות במחירים מצחיקים קופצות עליך מכל עבר.

במקרה של פורטובלו, גם זה לא היה, ולכן אני מרשה לעצמי להכריז בפה מלא - אחד המיותרים שהייתי בהם...

כדי לא לבאס אתכם לגמרי, צילמתי תמונות יפות, שגם זה נחשב משהו, לא? הנה שתיים מהן...



אה, וקוריוז קטן... אחת מחנויות השעונים שהיתה בשוק היתה מוכרת לי מאוד, למרות שלא הייתי שם קודם מעולם. לאחר קצת מחשבה זה פתאום בא, ונזכרתי שזו החנות שהשתתפה במשימת זמן כלשהי במירוץ למיליון באחת העונות הקומות. כמובן שלא יכולנו להתאפק ושאלנו את בעל החנות והוא אישר שאכן, זו החנות ☺.

ומשהו נחמד לסיום...
כשנסענו בפקקים האיומים שהיו בדרך מאיזור האגמים לכיוון ברמינגהם ששימשה לנו בית ללילה אחד בדרך ללונדון, שמתי לב לכך שהמשאיות הבריטיות פשוט מהממות, ואין אחת כמעט שלא הייתי רוצה שתהיה אצלי בחניה... ☺
תראו את אלה למשל...



זהו! תם ונשלם לו עוד טיול מקסים, שהיה בו מהכל! בכל זאת, שלושה שבועות בדרכים...

היו רגעי תסכול, רגעי דאגה, רגעי כעס, רגעי אושר, רגעי שמחה, הנאות ואתגרים, GPS שנופל מהמתקן שעל השמשה הקדמית ומתרסק על ידית ההילוכים ברגע הכי לא נכון שיכול להיות, אבל בעיקר היה כיף אחד גדול!

הטיול כולו לווה גם במוסיקה משובחת בחסות איתי שהרכיב את הפלייליסט, למרות שאני חייבת לציין לשבח את הרדיו הבריטי שהיה מעולה לא פחות, הלוואי עלינו רדיו איכותי כזה, ויסלחו לי תחנות הרדיו בארץ...

הטיול הזה היה אחד מהיפים שעשינו, פגשנו בו המון אנשים מקסימים שאמרו לנו ש...
" This is the first time they actually meet people from Israel..."

אנו מקווים שהשארנו אצלם רושם טוב, כי הם בהחלט השאירו כזה אצלנו... אנגליה, אנחנו עוד נחזור!

וזה לא איום, זו הבטחה... ☺

שתהיה לכולנו שנה מופלאה!
יעלי.

יום ראשון, 18 בספטמבר 2016

אנגליה (הפעם באמת...)

אנגליה.
סוף סוף אנגליה!

כמו שכתבתי  בסוף הפוסט הקודם, בתום השבוע בהולנד קמנו מוקדם בבוקר ושמנו פעמינו לשדה התעופה בדרך למנצ'סטר לשבועיים נוספים של טיול באנגליה.

נחתנו במנצ'סטר. מזג האוויר האנגלי שלרוב ידוע לשמצה קיבל אותנו ממש יפה.
הטיול באנגליה תוכנן בעיקרו להתמקד בחבל האגמים (Lake District ) ובאזור יורקשייר שנמצאים בצפון מערב אנגליה, ולכן משדה התעופה יצאנו לדרך עם הרכב לכיוון העיר קנדל (Kendal), בה שכרנו בית ליומיים הראשונים, עד לקבלת הבית השווה ששכרנו בכפר Rathmell למשך רוב התקופה. וכשאני אומרת שווה, אני יודעת מה אני אומרת ☺.

את הפוסט הזה אכתוב לאו דווקא לפי סדר התרחשותם של האירועים או לפי המסלול שעשינו במדויק, מכיוון שאין לזה כל כך משמעות בתכנון היומי. כמעט הכל נמצא באותו האיזור, או במרחק נסיעה קצרה, למעט לונדון, הדרך אליה ופרבריה, וחלק זה היה בימים האחרונים של הטיול כך שיפורט עליו רק בפוסט הבא, וכל אחד יכול לבחור מה ומתי לעשות כרצונו ובהתאם לתוכניותיו.

סקיפטון (Skipton) -

עיר חביבה בהחלט, ויש בה הכל מכל וכל. יש חנויות יוקרה, בתי כל בו מפוארים, חנויות רגילות, חנויות בשנקל, והחנויות הכי שוות בעיני - כל חנויות ה"ישועה" למיניהן (כך קראנו להן לאורך כל הטיול..).
סקיפטון מלאה בחנויות צדקה לכל מיני גופים: למלחמה בסרטן, לצלב האדום הבריטי, למען הקשיש, למען הקשישה, וכן, בטח הבנתם את העיקרון...
כל הפריטים בחנויות הללו הם תרומה שמתקבלת מהקהילה, ומתורגמת לכסף על ידי מכירתם. הכסף מועבר כתרומה לאגודה שאת שמה החנות נושאת.
בחנויות האלה ניתן למצוא הכל! בגדים, ספרים, צעצועים והכי חשוב - פריטי וינטאג' במחירי רצפה! בחנויות האלה מצאתי כמה מציאות וינטאג' משובחות במיוחד.

בשבת מתקיים בסקיפטון שוק איכרים נחמד, ובימי ראשון, מתקיימת בה (כמו כמעט בכל מקום באנגליה...) מכירת CAR BOOT חביבה, וגם בה אפשר למצוא מציאות במחירי רצפה.
לחובבי השיט בתעלות, ולילדים בעיקר, ניתן לעשות שיט חביב של חצי שעה או שעה לפי בחירתכם בתעלה שמקיפה את העיר.


סטל (Settle)  -

עיר חביבה ביותר, נמצאת ממש בסמוך לכפר בו התגוררנו במהלך כל השבוע ( Rathmell, חמש דקות נסיעה ברכב). יש במרכז העיר סופרמרקט שפתוח עד שעות הערב המאוחרות יחסית (באנגליה הכל נסגר בחמש...), וסופרמרקט נוסף בכניסה אליה, פרט מידע שימושי ביותר למי ששוכר בית למגורים באיזור, ונדרש לצייד אותו לתקופת השהות.

בשבתות יש שוק איכרים קטן וחביב בכיכר המרכזית, ואיך אפשר בלי? כמובן שיש חנות"ישועה" ממש במרכז ☺.

ביציאה מסטל, על הכביש הראשי לכיוון kendal, אם תסתכלו טוב, תראו שלט עץ קטן בשולי הכביש שעליו כתוב בכתב יד - Vintage Shop עם ציור קטן של חץ שמוביל לירידה מהכביש הראשי...

שאני לא אלך בעקבות החץ? אלך גם אלך... החץ הקטן הזה הוביל אותנו לקלפהאם - Clapham, כפר קטן וחביב, שבכניסה אליו שוכנת חנות וינטאג' מעלפת!!! אין דברים כאלה בארץ, ויסלחו לי בעלי החנויות בארץ...
אתן לתמונות לדבר:

אפשר לארוז את החתול בבקשה?

פינת חמד, רוצה הכל!
מבט מלמעלה, וזה עוד כלום...
שתי לחיצות יגדילו את התמונה.

נכנסתי לחנות ונשימתי נעתקה. לא ידעתי לאיפה לגשת קודם או על מה להסתכל... נדמה היה שנכנסתי לממלכה קסומה, חנות ממתקים לאוהבי הפשפשים (איזו מילה מעליבה זו לחפצים האנגלים...).
לאחר שנשימתי שבה אלי, החלטתי שאני קונה רק פריטים שאין או שקשה להשיגם בארץ, והצטיידתי בשלב ראשון במשקל מכתבים בריטי מהמם, ובסיפון אדום במצב חדש. את החתולה סירבו בנימוס לארוז לי...
בערב, אחרי שעיכלתי את המראות הקשים להם הייתי עדה בחנות, החלטתי שאת הבוקר הבא אני פותחת שם, כי אני חייבת, אבל ממש חייבת שם סיבוב נוסף. בטוח פספסתי כמה דברים שווים...

וכמו תמיד, כשאני צודקת, אני צודקת! למחרת בבוקר מצאתי שם עוד כמה פריטים נדירים ומהממים, שכמובן לא יכולתי להשאירם בארץ נכר, ולכן הם עשו עליה עמי לארץ הקודש...
משיחה קצרה עם בעלות החנות המקסימות, עולה כי יש לחנות דף פייסבוק, והן עושות משלוחים לישראל, 15 פאונד למשלוח.

מוזיאונים -

בתור "לא חובבי מוזיאונים", אני חייבת להמליץ פה על שני מוזיאונים, מעלפים במיוחד, ולגמרי שווים ביקור -

המוזיאון הראשון הוא מוזיאון קטן למכוניות עתיקות - Lakeland Motor Museum -
הגענו אליו ביום ממש גשום, כשאין כל כך מה לעשות בחוץ, והחוויה היתה מושלמת!
זהו מוזיאון למכוניות עתיקות ולכלי תחבורה בכלל (אופנועים, אופניים), הבנוי בצורת עיר קטנה של פעם...   מעל פתח הכניסה יש שעון שלידו כתוב משהו בסגנון "התכוננו לחזרה בזמן", וזה, בדיעבד, כל כך נכון...
הטיול במוזיאון הוא בצורת מסלול מובנה (מי אמר איקאה ולא קיבל?), שמוביל אותך אחורה בזמן עם שלל פריטים מרתקים בנוסף למכוניות ולכלי התחבורה המהממים שמקיפים אותך מכל עבר. יש שם רחוב שלם עם חנויות מזון, צעצועים, בגדים, סניף דואר ומוסך, והכל של פעם... למות!!!
הייתי עוברת לגור שם היום! כלומר, לפני חודש, כבר בטיול...
לקינוח המקום המהמם הזה שלא רציתי לעזוב, ישבנו בבית הקפה הכייפי של המוזיאון, לקפה מהביל ושוקו חם, וכל זאת כשהגשם ניתך על חלונות הזכוכית הגדולים, והאווירה פשוט מושלמת!!

דוגמיות... תרתי משמע...

מהמם!!! לא יאומן שזה לגמרי אמיתי!!

המוזיאון השני הוא מוזיאון הרכבות הלאומי - National Railway Museum -
מוזיאון ענק לרכבות שנמצא בעיר יורק, ובו תמצאו קטרים מרהיבים וקרונות מיוחדים מתקופות שונות בהיסטוריית הרכבות.
יש שם קרונות נוסעים, קרונות ששימשו כאמבולנס במלחמת העולם, קרונות משא, קרונות פאר ועוד, ומגוון של קטרים מהממים ביופיים.
מה שיפה במוזיאון הזה הוא שמשלמים על החנייה 9 פאונד, והכניסה אליו היא חינם. את זה גילינו רק כשנכנסנו.
חונים בחניון שמול המוזיאון, כאשר יש שלט שמורה על תשלום עבור החניה במוזיאון עצמו. כשנכנסנו, נאמר לנו שזה התשלום היחיד שיש לשלם, עבור החניה, כך שגם אם יש התלבטות בשל עלויות כניסה, כאן המחיר שווה לכל נפש, ובהחלט שווה כניסה.
אגב, מהשעה שלוש אחה"צ, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, עלות החנייה יורדת ל - 5 פאונד בלבד.


האיש להמחשת הגודל...

ועכשיו קצת ירוק בעיניים. בכל זאת, אנגליה...
כל המקומות שכתבתי עליהם עד כה מאוד נחמדים, אבל אין כמו מראות הטבע המרהיבים אליהם נחשפנו בטיול הזה.
יש בטבע האנגלי הרבה עוצמה שנובעת בעיקר מהשקט שבו... מהטבעיות ומה"פראיות" שבו. ולא, אני לא מדברת על מפלים ומסעות כומתה ביערות (למרות שגם על זה אכתוב כי היו כמה...), אני מדברת על נסיעה פשוטה בדרכים בין הכפרים, בדרכים פשוטות עוד יותר. המראות פשוט מרהיבים, עוצרי נשימה ומרחיבי לב...
תקנו אותי אם אני טועה - 






מפלי מים
בטיול שעשינו ביקרנו בשישה מפלים שדרשו מאמץ הליכה של מעבר לשלושה צעדים, אחד מהם די זניח, שני סביר, שלישי רק למיטיבי לכת בעלי כוח סבל ומוטיבציה (לא לי, בקיצור, כי מבחינתי ראיתי אחד, ראיתי את כולם...), רביעי, חמישי ושישי - למרות מה שכתבתי בסוגריים לעיל, הלכתי אותם כמו גדולה, מודה.
הסדר של המפלים שמופיע כאן ברשימה אינו קשור לדרגת קושי כזו או אחרת אלא סדר אקראי בלבד - 
המפל הראשון - Stock Ghyll Force - נמצא בעיירה אמבלסייד Ambieside שבכניסה לחבל האגמים. מצריך מעט הליכה בעלייה, לא משהו שאי אפשר לשרוד, בהחלט נחמד. בדרך, תראו גזעים של עצים שטמונים בתוכם המון מטבעות. אין לנו מושג מה פשר המנהג, אם מישהו יודע, אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עינינו בעניין...


המפל השני - Aira Force - נמצא ליד הכפר Penrith. נהר ומפל מקסימים באמצע של האמצע של הטבע. אין תמונה, תצטרכו להאמין לי...
המפל השלישי - Janet's Foss - נמצא ליד העיירה מלהם Malham, מסלול הליכה של רבע שעה לאורך גדת נחל שבסופה מפל מרהיב שיורד מצוקים שנמצאים בקצה המסלול.



המפל הרביעי - Hardraw Gorce - נמצא ליד העיירה Hawes - עיירה מקסימה כשלעצמה, עם רחוב ראשי ששווה טיול בין חנויותיו ואנשיו החביבים. המפל נמצא כחמש דקות מהעיירה, והמסלול בו קל, נעים להליכה, ויפה... בעיקר יפה. מומלץ!

ניתן ללכת אל מאחורי המפל...

המפל החמישי - Aysgarth Falls - נמצא ליד הכפר Aysgarth - החנייה מעט רחוקה מהכניסה למפל, וממנה מגיעים לכניסה למפל דרך מדרכה בירידה תלולה בעיקול הכביש, אבל זה בהחלט שווה!!! מרגע הכניסה הולכים כחמש דקות ומיד רואים רחבה גדולה וירוקה שפרושה על גדות הנהר של מימי המפל, ובה ספסלי קק"ל שניתן לשבת בהם לפיקניק נחמד.
אפשר, אם יש אומץ כמובן, להשתכשך במימי הנהר הקפואים ☺


המפל השישי, הגדול והקשה מכולם - Ingelton Waterfalls Trail - מסלול הליכה מעגלי של כ-7 קילומטרים  לאורך הנחל בו חולפים על פני 16 מפלים בגבהים שונים, כולל אפשרות רחצה בנהר. משך ההליכה הוא כשלוש שעות.
ועכשיו הזמן לנחש מי לא הלכה אותו... ☺



גם פה היו מטבעות, בטוח יש בזה משהו...

פעילויות לילדים צעירים יותר -

כשחיפשנו אחר פעילויות אתגריות עבור הבנות, מצאנו בקנדל מקום ובו קירות טיפוס ושלל מתקני טיפוס שונים ומיוחדים. זה היה מקום מושלם לבלות בו יום גשום היות וכל המתקנים נמצאים בבניין סגור בן 3 או 4 קומות (כבר לא זוכרת...), ומי שרוצה, יכול לקנח את הפעילויות שבו בקפיצה מהקומה האחרונה לקומה התחתונה דרך פיר שנמצא בתוך הבניין. גל האמיצה עשתה זאת כמו גדולה! המקום נקרא Kendal climbing wall.

מאיה בטיפוס על גלגלים

פעילות נוספת היתה פארק חבלים גדול באיזור האגמים שנקרא Treetop Trek שנמצא ליד העיירה והאגם Windemere - מומלץ מאוד לכל הגילאים, ניתן לעשות גם שיט באגם.
יש בפארק הזה גם מתחם לילדים קטנים יותר, וגם גינת משחקים ובה מתקני עץ ללא תשלום. ניתן לעשות גם אומגה מגובה רב, ובמרכז הפארק, במעלה הגבעה יש בית קפה נחמד בו אפשר לשבת לאתנחתא בזמן שממתינים להרפתקנים הצעירים.


פארק הטרמפולינות בעיר יורק - גם בו ביקרנו, הוא נקרא Energy Trampoline Park York - מקום מושלם להוצאת מרץ לבני המשפחה הקופצניים שבינינו.

פעילות נוספת היתה פשוט הליכה לבריכה הציבורית המקומית בכפר אינגלטון Ingelton - חוויה מאלפת!!!

ולא, לא כי לא הייתי בבריכה מימי, אלא כי לא הייתי בבריכה באנגליה מימי...

בזמן שהבנים עשו את טרק 16 המפלים, אני הלכתי לבריכה באינגלטון עם הבנות. בכניסה נשאלתי האם אני גם אכנס למים או שבאתי רק כמלווה. כשאמרתי שאני רק מלווה ואין לי כוונות להיכנס, התבקשתי לשלם 0.50 פאונד בלבד (!!!) עבורי היות ואני רק מלווה. אצלנו, תמיד משלמים מחיר מלא, גם אם לא נוגעים בקצה המים...

בנוסף, קיבלנו צמידי גומי בצבע כחול, ובהמשך גילינו שכל מי שנכנס מקבל צמיד גומי בצבע כלשהו, ועל מנת שלא יהיה עומס, המציל מכריז כל 10 דקות על צבע אחד שיוצא מהמים להפסקה... וזה היה מדהים ומרשים!!!

כל צבע שהתבקש לצאת, יצא מהמים בשנייה, בלי למצמץ או לערער, גם אם נכנס למים חצי דקה קודם, וגם אם הצמיד לא היה עליו ובעצם אף אחד לא יודע אם הוא צריך לצאת או לא...

הייתי בהלם!! המשמעת, האמון, האמינות... מושגים שנעלמו מזמן מהחיים פה בארץ שרירים וקיימים בבריכה באינגלטון ובאנגליה כולה, ולי לא נותר אלא להצדיע להם!

בישראל, הרהרתי ביני לבין עצמי, כולם היו הופכים לחרשים ולעיוורי צבעים מיד עם כניסתם לבריכה, ולא, אני לא צוחקת, אני כותבת את זה בעצב רב...

ועכשיו אני חייבת לעצור! הפוסט כבר ענק ובטח מייגע (אבל את זה יקרא רק מי שיגיע עד לכאן... ;-) ).

על לונדון שלא חיכתה לנו, על פורטובלו, על מכירות וינטאג', Car boot ועוד פעילויות לילדים אספר כבר בפוסט הבא.

בהרגשה האופטימית והמחוייכת שעולה בי עם כתיבת ועריכת הפוסט הזה, בעיקר בשל ה"חזרה" למקומות המופלאים הללו, אאחל לכולנו בשנה הבאה באנגליה הבנויה ☺

♥♥♥
יעלי.